החזון שנגנז: כיכר, סביל ועצים, התוכנית הגדולה לשוק שמעולם לא קם

יש דברים שנבנים מלבנים ומלט, ויש דברים שנבנים רק על נייר שרטוט, ואז נגנזים בארכיון, שם הם ממתינים בשקט עד שמישהו מוצא אותם מחדש. כך קרה לחזונו של האדריכל צ'ארלס רוברט אשבי, שתוכניותיו לשוק מחנה יהודה נתגלו בשנים האחרונות בארכיון הציוני, שלמות, מפורטות, ומעולם לא ממומשות.

בשנות השלושים, כשהשוק כבר רחש חיים ומסחר, החלו השלטונות לחשוב על בנייתו מחדש בצורה מסודרת ומתוכננת. אשבי, שהוזמן לתכנן את הפרויקט, שרטט חזון של ממש. על פי תוכניתו, היה השוק אמור לקום בצורת מלבן בעל ארבעה פתחים, כשמסביב לחלל הפנימי פרושות חנויות מקורות בגג כיפתי. במרכז המתחם תוכננה כיכר מרכזית, ובלבה, סביל מים. לצד הכיכר נקבעו שורות של דוכנים ובסטות, ובקיר הפונה לרחוב יפו ביקש המתכנן לנטוע עצים, שיחסמו את רעשי השוק מן העיר.

בשנות השלושים, כשהשוק כבר רחש חיים ומסחר, החלו השלטונות לחשוב על בנייתו מחדש בצורה מסודרת ומתוכננת

היה זה חזון של שוק מסודר ומוצל, בעל אופי אדריכלי מובהק, מלבן תחום, חנויות בגג כיפתי, וכיכר ובה סביל מים. אלא שהתוכנית הגרנדיוזית נשאה עמה גם מחיר גרנדיוזי, וכך נותרה בגדר שרטוט בלבד.

מה שבא במקום החזון היה קשה הרבה יותר. משהחליטו הבריטים שלא לממש את תוכנית אשבי, לא הסתפקו בהנחתה בצד, הם פנו לסדר את השוק בדרכם שלהם. צווי פינוי הוצאו נגד חמישים דוכנים ארעיים של סוחרי ירקות יהודיים, ופקדו עליהם להרוס את דוכניהם ולפנות את השטח. מחאת הסוחרים העניים לא הועילה. לאחר מכן הוסיפו השלטונות ויצאו בצווי הריסה נגד מבני הפח והצריפים, וקבעו כי מכאן ואילך יפעל השוק במבני אבן בלבד, ורק כאלה שבנייתם תאושר בידי השלטונות מראש.

כך נמחק החזון הגדול ובמקומו הגיעה שורת גזרות, ובין שני הקטבים האלה, בין הכיכר שלא נבנתה לבין הדוכנים שנהרסו, המשיכו סוחרי השוק לעמוד על נפשם ועל פרנסתם.

השוק שקם בסופו של דבר לא הלך לפי שרטוטו של אשבי, אך הוא קם, ועדיין חי. הצלילים שאותם ביקש המתכנן לחסום בשורת עצים ממשיכים להדהד ברחוב יפו עד היום.

מבוסס על מקורות היסטוריים, העיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל והספרייה הלאומית.

את ההיסטוריה החיה של השוק אפשר לפגוש גם היום, דרך אפליקציית שוקWAY, שמחברת בין העבר העשיר של מחנה יהודה לבין הסוחרים, המאכלים והסיפורים שממשיכים לפעום בו כל יום.