מאה שנה לחוזה: כך קנו סוחרי הפח את הקרקע שהפכה לשוק מחנה יהודה

"רחוב האגס אחד, מעל לחנות הירקות". כך נפתח "האגס 1", שירו של אהוד בנאי, שיר זיכרונות מבית סבו שברחוב האגס בשוק מחנה יהודה. הבית והחנויות מהשיר עומדים עד היום, אבל מאחורי הנוסטלגיה מסתתר מסמך משפטי יבש לכאורה: חוזה רכישת קרקע מיום 2.7.1922. לפני מאה שנה ומעלה הוא הפך אוסף של פחונים ארעיים לשוק של קבע, והתעודות המקוריות שלו נחשפו בבלוג הארכיון הציוני המרכזי, במאמרו של מורה הדרך וחוקר ההיסטוריה טל חניה.

הגילוי בתיקי עורך הדין

חניה, שהדריך שנים סיורים בנחלאות ובשוק, מצא את התעודות בארכיונו האישי של עו"ד מרדכי אליעש: חוזה רכישת הקרקע שעליה הוקמו החנויות הראשונות, מסמכי חלוקת החנויות בין הסוחרים, וחתימותיהם. אליעש ייצג קבוצת סוחרים שכונתה בשם שאי אפשר להמציא: "החנוונים בחנויות בפח". מולם עמדה משפחת ולירו, בעלת הקרקע, שעל אדמתה כבר פעל השוק הפתוח (על המשפחה שהכול התחיל באדמתה: משפחת וולירו: בעלי האדמה שגרמו לכל זה לקרות). נציגי הסוחרים היו אליהו יעקב בנאי ועזרא אג'אי.

רחוב האגס אחד, מעל לחנות הירקות

מפח לקבע

השוק החל לפעול בשטח פתוח כבר בסוף המאה ה-19, על חלקת קרקע בבעלות אהרון ולירו, בלי סדר ובלי ארגון (וראו: האגדה של שק האורז). סוחרים יהודים וערבים הקימו פחים וצריפים ארעיים, וביניהם מכר תוצרת חקלאית גם מאיר אליהו בנאי, בנו של אליהו יעקב. עם תחילת השלטון הבריטי הגיעה הדרישה שתשנה הכול: סילוק צריפי העץ ובתי הפח. החוק החדש קבע שמותר לסחור בחנויות קבע בלבד, לפי כללים סניטריים של מחלקת הבריאות (את התהליך הרחב תיארנו במסככות לאבן).

בניית חנויות הייתה מעמסה כלכלית כבדה. ובכל זאת, קבוצת סוחרים, מרביתם יוצאי פרס, התאגדה, רכשה את הקרקע ובנתה עליה את החנויות הראשונות. אישור העברת הקרקע ממשפחת ולירו לנציגי הסוחרים נחתם בנובמבר 1922.

יהודי שיראז בונים שוק

מאחורי הרכישה עומד סיפורה של קהילה שלמה. משפחת בנאי, כרוב משפחות העולים מפרס באותה עת, התגוררה תחילה בשכונת הפחים (שבת צדק) שבשולי הנחלאות של ימינו. בני המשפחה נמנו עם ראשי העדה הפרסית: היו מעורבים בהקמת בית הכנסת הפרסי הראשון בירושלים, "פתחיה", ייצגו את התושבים מול הרשויות, והיו ממקימי שכונת נווה שלום שהקימה קהילת שיראז בשנת 1900. אליהו יעקב, שכמסורת המשפחה עבד כבנאי, אף בנה בה חצר עם דירות.

בחלוקת החנויות חתם אליהו יעקב בנא (בנאי) ליד ריבוע מספר 16, ובנו מאיר אליהו ליד ריבוע מספר 25. לאליהו יעקב היו שלוש חנויות; באחת מכרו ירקות, ומעליה נבנתה דירה לבנו מאיר אליהו ולרעייתו בכורה. בדירה הזאת גדלו שמונת ילדיהם, שאחדים מהם הפכו לימים לשמות מוכרים בתרבות הישראלית: יעקב, יוסי, חיים וגברי בנאי.

מהשיר אל שלט הרחוב

הקמת החנויות הראשונות הייתה אבן דרך בהפיכת השוק למרכז המסחרי של מערב ירושלים. את פועלו הציבורי של אליהו יעקב בנאי הנציחה עיריית ירושלים בשנת 2000, כששינתה את שם רחוב האגס לרחוב אליהו יעקב בנאי. היום פועלת במקום החנות המשפחתית מסעדה הנושאת את הכתובת הישנה, "האגס 1", והשיר של הנכד ממשיך לשמור על הרחוב הישן בזיכרון הקולקטיבי.

מאה שנה אחרי החתימה, החוזה ההוא הוא הרבה יותר ממסמך: הוא תעודת הלידה של שוק הקבע, ועדות לכך שהשוק, כמו תמיד, נבנה על ידי האנשים שעבדו בו.

הכתבה מבוססת על מאמרו של טל חניה, "האגס 1: מניחים אבן פינה לשוק מחנה יהודה", בבלוג הארכיון הציוני המרכזי (30.6.2022). התעודות המוזכרות שמורות בארכיון הציוני המרכזי, סימול A417\370.