השוק שלא נבנה: כשאדריכל בריטי חלם על מחנה יהודה אחר

בארכיון הציוני, בין תיקיות מאובקות ושרטוטים דהויים, שכבה במשך עשרות שנים תוכנית שיכולה הייתה לשנות את פני שוק מחנה יהודה מן הקצה אל הקצה. כיכר מרכזית, סביל מים, גגות כיפתיים וארבעה שערים מפוארים, חזון שלם של שוק ים-תיכוני מסודר ומושלם. אלא שירושלם, כידוע, לא תמיד מתנהגת לפי התוכניות.

בשנות השלושים של המאה הקודמת, תחת שלטון המנדט הבריטי, הוטל על האדריכל צ׳ארלס רוברט אשבי לתכנן מחדש את השוק הסואן שצמח בין הבתים מדרום לרחוב יפו. אשבי לא חשב בקטן. על פי תוכניתו, היה השוק נבנה בצורת מלבן מוגדר וברור, עם ארבעה פתחים, כניסות מסודרות שיכוונו את זרימת הקונים והסוחרים. בתוך המתחם תשתרע מערכת חנויות מקורות בגגות כיפתיים, שיעניקו לשוק אופי אדריכלי מכובד, כזה שיתאים לעיר הקדושה בעיני שליטיה הבריטים. ובמרכז הכל, כיכר פתוחה עם סביל מים, נקודת מפגש שתהפוך את השוק לא רק למקום מסחר אלא למרחב ציבורי של ממש.

בשנות השלושים של המאה הקודמת, תחת שלטון המנדט הבריטי, הוטל על האדריכל צ׳ארלס רוברט אשבי לתכנן מחדש את השוק הסואן שצמח בין הבתים מדרום לרחוב יפו

אשבי אף חשב על שכניו של השוק. לאורך הקיר הפונה לרחוב יפו תכנן לשתול עצים, שיבלעו את רעשי המיקוח, קריאות הסוחרים ורעש העגלות, ויגנו על עוברי הרחוב מן המולה שמעבר לגדר. זו הייתה תוכנית גרנדיוזית בכל קנה מידה, ויקרה בהתאם. העלות הגבוהה שנלוותה לחזון המפואר הייתה, כנראה, מה שהכשיל אותו בסופו של דבר. התוכנית לא יצאה אל הפועל.

אבל הבריטים לא ישבו בחיבוק ידיים. גם בלי הכיפות ובלי סביל המים, הם ביקשו להטיל סדר בשוק שנדמה היה להם כפרוע ובלתי נשלט. בשנות השלושים הוציאו שלטונות המנדט צו פינוי לכחמישים דוכנים ארעיים שהפעילו סוחרי ירקות יהודיים, והרסו אותם. במקומם קבעו הבריטים כלל ברור: מכאן ואילך, רק מבני אבן קבועים יורשו לפעול בשוק, ורק כאלה שבנייתם אושרה מראש בידי השלטונות.

שני המהלכים הללו, החזון שלא מומש וצו ההריסה שכן בוצע, מספרים יחד סיפור על מתח עמוק. הבריטים ניסו לעצב מחדש מרחב שהיה, מרגע היווסדו, יצירה של קהילה חיה ונושמת. השוק לא צמח מתוכנית אדריכלית; הוא צמח מתוך צורך, מתוך הגירה, מתוך ידיים שחיפשו פרנסה. הדוכנים הארעיים שנהרסו לא היו עשבי בר, הם היו מקורות חיים של משפחות שלמות.

התוכניות של אשבי נתגלו מחדש בתקופה האחרונה, כשחוקרים עלו עליהן בארכיון הציוני. יש בגילוי הזה משהו מרגש: שרטוטים שנועדו לשנות את פני השוק, ושלא הניעו אף אבן אחת, שרדו בארכיון בזמן שהשוק עצמו המשיך לחיות, להשתנות ולהתחדש מתוך עצמו. הכיפות של אשבי לא נבנו, אבל הרוח שהניעה את הסוחרים, את הקונים, את הפלאחות שהביאו ירק מהכפרים ואת העולים שמצאו כאן פרנסה ראשונה, אותה רוח לא נזקקה לאישור שלטוני.

מחנה יהודה של היום הוא שוק שמכיר את ההיסטוריה שלו. בין הדוכנים הצבעוניים ובין ריחות התבלינים והלחם הטרי, ממשיכה להתנהל אותה שיחה בלתי פוסקת בין עבר להווה. מי שמגיע לשוק היום, בין אם לקניות בוקר ובין אם לסיור ערב בין הברים והמסעדות, הולך על אותן אבנות שעליהן חלמו פעם לבנות כיפות ולנטוע עצים.

אפליקציית שוקוואי מאפשרת לכם להגיע לשוק מוכנים, לדעת מה פתוח, מה מומלץ ומה מחכה לכם בין הסמטאות. כי השוק הכי טוב הוא השוק שמגיעים אליו.

מבוסס על מקורות היסטוריים, העיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל והספרייה הלאומית.