יום טוב שרים: האיש שחזר מארגנטינה ובנה שוק

יש אנשים שהדרך העקלקלה היא בדיוק הדרך הנכונה. יום טוב שרים לא הלך ישר מהבית אל השוק, הוא עשה סיבוב דרך דרום אמריקה, וכשחזר, הביא איתו משהו שלא ניתן לקנות בשוק: את הידיעה שאפשר לבנות דבר מן האין.

שרים לא היה איש רגיל. אביו, רבי יוסף חיים שרים, היה שד"ר. ואכן, בשלב כלשהו מצא עצמו יום טוב שרים בארגנטינה, עוסק במסחר, רחוק מן ההמולה של שוקי ירושלים.

בשנת 1927 חזר שרים לעיר. שנתיים לאחר מכן, בין 1929 ל־1930, הוא עשה את הצעד שיחרוט את שמו בתולדות השוק: הקים בצורה פרטית את השוק הגרוזיני.

הרעיון היה פשוט בתכנונו ומורכב בביצועו. שרים שכר חנויות ברחבת השוק, והקים סוכנות סיטונאית לממכר ירקות. אבל הוא לא עצר שם. הוא ראה פוטנציאל ברחבה עצמה, ורצה למלא אותה חיים.

הפתרון שמצא היה ירושלמי בעצם מהותו: הוא פנה לרוכלים ערביים מהכפר סילוואן, שידעו לגדל ולמכור, וסיכם עם מוכתר הכפר על הסדר. הרוכלים יקבלו מקום למכור את סחורתם ברחבה, ובתמורה ישלמו דמי שימוש בקרקע, מס שנקרא בשם 'הארדיה'. לא היה זה הסדר של יד ביד בלבד: שרים ושותפו אבו נתן דאגו לקבל מהשלטונות הבריטיים רישיון רשמי לגביית המס, וכך הפכו את ההסדר הבלתי פורמלי לעסק מוסדר ולגיטימי.

מה שנוצר היה יותר מסתם שוק. ברחבה הגרוזינית נפגשו בוקר בוקר פלאחים מסילוואן עם קוני ירושלים, ירקות טריים עברו מיד ליד, ועסקאות נסגרו בשפות שונות. שרים עמד במרכז הכל, לא כבעל בית מרוחק, אלא כיזם שבנה מערכת שלמה מהיסוד.

הסיפור של יום טוב שרים הוא תזכורת שמחנה יהודה לא צמח מעצמו. מאחורי כל פינה, כל רחבה, כל שורת דוכנים, עמד אדם שהאמין שאפשר לבנות משהו. שחזר מדרך ארוכה עם ידע, עם קשרים, עם נכונות לחתום חוזה עם מוכתר כפר ולקבל רישיון מהבריטים, רק כדי שהשוק יחיה.

היום, כשאתם מסתובבים בין הדוכנים של מחנה יהודה, קל לשכוח שמישהו פעם החליט שכאן יהיה שוק. אפליקציית שוקWAY מזמינה אתכם להכיר לא רק את הסוחרים של היום, אלא גם את הסיפורים שמתחת לאבנים, הסיפורים שמהם נבנה השוק.

מבוסס על מקורות היסטוריים, העיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל והספרייה הלאומית.