מוריס ביטון: האיש שהפך סטיקייה קטנה לאגדה

יש מסעדנים שבונים אימפריות, ויש כאלה שבונים אווירה. מוריס ביטון שייך לסוג השני, האנשים שמי שאכל אצלם פעם אחת לא שכח את זה לעולם.

הכל התחיל, כמו הרבה דברים בשוק מחנה יהודה, עם ידיים שיודעות לבחור. מוריס ביטון היה מבין גדול בבשר. לאורך כארבעים שנה הוא סייר בין קצבי השוק, בחר נתחים בעין מנוסה, הכיר חלקים פנימיים שאנשים אחרים לא ידעו אפילו לבקש. הבשר לא היה בשבילו סחורה, הוא היה שפה.

הכל התחיל, כמו הרבה דברים בשוק מחנה יהודה, עם ידיים שיודעות לבחור

דרכו במסעדנות החלה כטבח במסעדת טרבלוס ברחוב יפו. בשנת 1974, לאחר שאביו החייט נפטר, פתח מוריס את הסטיקייה הראשונה שלו בחנות שהשאיר אחריו, ברחוב מזכרת משה 1. המקום נסגר לאחר שנתיים, אבל מוריס לא ויתר.

הפרק הבא היה זה שנחרט בזיכרון הירושלמי. סטיקיית שיפודי השוק, שעל פי האגדות הייתה מחלוצות הסטיקיות בשוק, פעלה במסעדה קטנה ברחוב האגס 1, מקום שהיה שייך למשפחת בנאי. ארבעה שולחנות קטנים, כירת צלייה, ומבחר שיפודים שנצלו בריח שמילא את הסמטה. מנת הדגל הייתה מנת הטחול, ולצידה עמבה, סחוג וטחינה, המטבלים שאי אפשר בלעדיהם בשום ארוחה ירושלמית אמיתית.

אבל מה שהפך את המקום לאגדה לא היה רק האוכל. היה שם ערק. היה שם עוד. והיה שם מוריס עצמו.

הוא נהג לשבת על כיסא מוגבה הצמוד לכירת הצלייה, מנגן על עוד ושר, בעוד הבשרים מבעבעים על האש. לחבריו שהגיעו הוא היה מגיש בקבוק שלם ואומר להם שלא יצטרכו לבקש כוסית בכל פעם מחדש. המוזיקה היוונית שזרמה במקום לא הייתה רקע, היא הייתה חלק בלתי נפרד מהחוויה. ילדיו דודו ונועם הצטרפו אליו, והמסעדה הפכה לעסק משפחתי במלוא מובן המילה.

מסטיקיית שיפודי השוק המשיך מוריס לסטיקיית מוריס ברחוב השקמה, ולאחר מכן פתח עם בנו דודו מסעדה בפינת רחוב התות ורחוב החרוב 12, שם פעלה כחמש-עשרה שנה. אחיו ללו, בדרכו שלו, פתח בר משקאות בשם ללוס, עוד ענף באותה משפחה שידעה להכניס אנשים פנימה ולגרום להם להישאר.

הסיפור של מוריס ביטון הוא גם הסיפור של שוק מחנה יהודה עצמו: מקום שבו אוכל, מוזיקה ואנשים מתערבבים יחד, שבו חנות של חייט יכולה להפוך לסטיקייה, ושבו ארבעה שולחנות קטנים מספיקים כדי ליצור אגדה. השוק ממשיך לחיות, ודרך אפליקציית שוקWAY אפשר לגלות את הסיפורים שמסתתרים מאחורי כל דלת ודלת בסמטאותיו.

מבוסס על מקורות היסטוריים, העיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל והספרייה הלאומית.