החומה שנפרצה למען התורה: כך בנתה ישיבת עץ חיים חנויות ברחוב יפו

יש משהו מרתק בתמונה הזו: חצר ישיבה, מוקפת חומה, ובמקום שבו עמדה אבן על אבן, חנות. ואחריה עוד חנות. ועוד אחת.

ישיבת עץ חיים, שחצרה הייתה מוקפת חומה, עמדה בפני שאלה שמוסדות רבים הכירו היטב: כיצד מממנים פעילות ענפה לאורך שנים. התשובה שמצא ועד הישיבה הייתה מעשית ומפתיעה כאחד, לפרוץ את החומה ולבנות בתוכה חנויות.

ח אליאנס נקט באותה גישה, ובנה חנויות לאורך רחוב אגריפס ורחוב חפץ חיים, מוסד חינוכי נוסף שראה בנדל

בשנת 1910, לאורך צדו של רחוב יפו, פורקה החומה ובמקומה קמו שש-עשרה חנויות, בנויות ממש בתוך שטח המוסד. ההכנסות מהשכרתן אמורות היו לתמוך בלומדים ובפעילות הישיבה. הרעיון הצליח, ובשנות השלושים חזר עליו ועד הישיבה: הפעם נבנו חנויות נוספות לאורך רחוב חפץ חיים, ובהן פרט מחושב, פתח אחורי לחצר הישיבה, שאיפשר להכניס סחורה בנוחות.

בשתי התקופות יחד נבנו כארבעים חנויות, ומי שאיפשר את הבנייה היו נדבנים שתרמו כל אחד לזכר עצמו או לזכר יקיריו שנפטרו. שמות כמו מיכאל ביניא גורג'י, האלמנה שרה רבקה, קרן שמואל ודבורה, ורבקה ראטבערג, כולם הונצחו בלוחות שיש שהוצבו בפתח החנויות שמימנו. חלק מלוחות אלו עומדים שם עד היום, עדות שקטה לשמות שביקשו להיזכר.

הישיבה לא הייתה לבד בחשיבה הזו. גם בית הספר כי״ח אליאנס נקט באותה גישה, ובנה חנויות לאורך רחוב אגריפס ורחוב חפץ חיים, מוסד חינוכי נוסף שראה בנדל"ן מסחרי כלי לקיום עצמאי.

החנויות שנבנו ב-1910 לא שרדו עד ימינו. בשנת 2001 הן פונו ונהרסו, כדי לפנות מקום להרחבת הרחוב לצורך מסילת הרכבת הקלה. אבל הסיפור שלהן, של חומה שנפרצה, של נדבנים שהאמינו, של ישיבה שחשבה כמו יזם, נשאר חלק מהשכבות הנסתרות של השוק ורחובותיו.

השוק של היום עדיין מכיל שכבות כאלה, למי שיודע להקשיב. אפליקציית שוקWAY מציעה דרך אחת לגלות אותן, לעבור בין הדוכנים ולדעת מה עמד כאן לפני שהגעת.

בפעם הבאה שתעברו ברחוב יפו או ברחוב חפץ חיים, שווה לעצור רגע ולהסתכל על הקירות. יש הטוענים שמי שמסתכל טוב, עדיין מוצא שם לוח שיש.

מבוסס על מקורות היסטוריים, העיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל והספרייה הלאומית.