שוק בתוך שוק: איך סוחרי עירק בנו בית חדש בלב ירושלים

יש רגעים שבהם קהילה שלמה מחליטה, בשקט ובלי הרבה מלל, שהיא בונה לעצמה בית. לא בית ממש, אלא שורת חנויות, רחבה קטנה, שולחן נמוך עם קפה ושש-בש. כך קרה בשנת 1931, כשבחלקו המערבי של שוק מחנה יהודה נפתח מה שנודע בפי הכול כ"שוק העירקי", או בשמו הרשמי, שוק ב'.

השם לא היה מקרי. הסוחרים שאיישו את הדוכנים הגיעו מעירק, ועימם הביאו לא רק סחורה אלא שפה, מנהגים, ופתגמים שנשמעו בין הדוכנים כמו מנגינה מוכרת מעיר אחרת. ועד השוק לא המתין לטובת הלב של הבנקים: הוא יצא לגייס הלוואות מגורמים שונים, חרף התנגדותו הגלויה של בנק הלוואה וחיסכון, ובכסף שנאסף הוקמה שורת החנויות שתעמוד עשרות שנים.

חרצן אחד קטן של זית יכול לייצב דוכן שלם

ברחבה שבלב השוק פעלה מסעדתו של עזורא, לא מטבח של שף, אלא בישול אמיתי על פתיליות, עשן וריח שומשום שנדחף לתוך הנחיריים. לצידה ישבו החמארות, מקומות שבהם אפשר היה ללגום משהו חריף, לשתות קפה ולהניח אבנים על לוח השש-בש בעצלתיים. הזמן שם זרם אחרת.

בין הדוכנים עמד משה שייך עודה, שמכר ירקות, ואחיו אברהם שאפה פיתות אש תנור, כזו שמתנפחת על הרגע ומתכווצת לאוויר כשנוגעים בה. ולא רחוק משם, דוכן השיפודים של אהרונה אליהו. שלושה שמות, שלושה עסקים, ועולם שלם של יחסי שכנות שנרקמו בין הלקוח לסוחר ביום אחר יום.

הסוחרים העירקיים טיפחו הווי משלהם. סלנג ייחודי התגלגל בין הדוכנים, ופתגמים בעירקית עסיסית ציינו את גבולות הדברים: "חרצן אחד קטן של זית יכול לייצב דוכן שלם", כלומר, לכל אדם יש מקומו. ו"אם נולדת זית, אל תנסה להיות אבטיח", דע את גבולותיך, ותוך כך גאה בהם. האגדות מספרות שמדי בוקר, לפני שנפתחה הדלת הראשונה, נהגו הסוחרים לפזר מלח, כנגד עין הרע, כנגד יום רע, כנגד כל מה שאי אפשר לשלוט בו.

כיום יש בשוק העירקי כשישים חנויות, ועל חלק מקירותיו תלויות תמונות שמספרות את הסיפור הזה למי שמוכן לעצור ולהסתכל. הירקות, הפירות, הבשרים והמאפים עדיין נמכרים כאן במחירים מוזלים, ממש כפי שהיה מתחילה. השוק לא שכח מאיפה בא.

אם אתם מגיעים לשוק מחנה יהודה ורוצים לדעת מה פתוח, מה טרי ומה שווה עצירה, אפליקציית שוקWAY תעשה את זה בשבילכם, עוד לפני שיצאתם מהבית.

מבוסס על מקורות היסטוריים, העיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל והספרייה הלאומית.