שלושה דורות, חנות אחת: סיפורה של מעדניית חי בונה ברחוב התפוח

יש רחובות שמספרים את ההיסטוריה בלי שום שלט. ברחוב התפוח שבשוק מחנה יהודה, בין ריחות הגריל והתבלינים, עומדת חנות שהמספר 1923 חקוק בתוך קירותיה, גם אם לא רואים אותו בעין.

כשסבו של דוד בונה פתח את האטליז ברחוב התפוח 17, ירושלים הייתה עיר אחרת לגמרי. השוק עצמו היה צעיר, והסוחרים שהתיישבו בו הביאו איתם סדר ברור ואינטואיטיבי: כל רחוב לפי עיסוקו. מוכרי הבדים קבעו את ביתם ברחוב האפרסק, מוכרי הירקות ברחוב השזיף, הדגים ברחוב האגס, והתבלינים ברחובות השקד והאגוז. ורחוב התפוח? הוא היה נחלת מוכרי העופות והבשר, ולכן דווקא שם, בלב הרחוב הזה, נעץ סבו של דוד את יתדותיו.

כשסבו של דוד בונה פתח את האטליז ברחוב התפוח 17, ירושלים הייתה עיר אחרת לגמרי

הבית שממנו יצא אותו סב לפתוח את חייו המסחריים עמד ברחוב מחנה יהודה 8. מרחק של כמה צעדים בין הבית לחנות, אבל בין שניהם השתרע עולם שלם של עבודה, של קשרים עם לקוחות, של ידיים שמנסרות ושוקלות ומגישות. כך גדל גם הדור הבא, וכך גדל דוד בונה עצמו, בתוך ריח הבשר הטרי ובין קולות השוק.

היום, כשדוד עומד מאחורי הדלפק של מעדניית חי בונה, הוא הדור השלישי לאותה חנות. האטליז של פעם התפתח עם השנים למעדנייה, אבל הכתובת לא השתנתה: רחוב התפוח 17. אותו מספר, אותו מקום, אותה נאמנות לשכונה ולסוחרים ולקונים שבאים שוב ושוב.

בשוק מחנה יהודה יש חנויות שנפתחות ונסגרות כמו גלים. ויש חנויות שהן עצמן חלק מהקרקע, כאלה שאי אפשר לדמיין את השוק בלעדיהן. מעדניית חי בונה היא מהסוג השני. מאה שנים ויותר של נוכחות רצופה באותה נקודה הפכו אותה לעוגן, לנקודת ציון, לסיפור שהשוק מספר על עצמו.

כשאתם מסתובבים היום בשוק מחנה יהודה דרך אפליקציית שוקWAY, ורואים את החנויות הפרוסות לאורך הרחובות, נסו לדמיין את אותה מפה לפני מאה שנה. רחוב התפוח עם האטליזים, רחוב האגס עם הדגים. ומשפחת בונה, כבר אז, בדיוק באותו מקום.

בקרו במעדניית חי בונה ברחוב התפוח 17, ושאלו את דוד. לסיפורים כאלה אין תחליף.

מבוסס על מקורות היסטוריים, העיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל והספרייה הלאומית.