יש ימים שחוצבים סימן עמוק בזיכרון מקום. יולי 1997 הוא אחד מהם עבור שוק מחנה יהודה.
באותו יום, בשעות הצהריים, כשהשוק היה מלא בקונים ובסוחרים כדרכו, הגיעו שני מפגעים מחופשים לחרדים. בידיהם שקיות ובהן חומר נפץ ומסמרים. השניים נפרדו זה מזה, עמדו במרחק של כ-50 מטר, ופוצצו את עצמם בו-זמנית.
באותו יום, בשעות הצהריים, כשהשוק היה מלא בקונים ובסוחרים כדרכו, הגיעו שני מפגעים מחופשים לחרדים
שישה-עשר בני אדם נהרגו בפיגוע הכפול. בין הנספים, תיירים, בני נוער וסוחרים. קרוב למאה ושמונים נפצעו. זה היה, כפי שתועד, אחד האירועים הקשים בתולדות השוק.
הפיגוע כוון במכוון אל לב השוק, אל המקום שבו מתקבצים בני אדם מכל שכבה ומכל מוצא, שבו הקניה היומיומית היא מעשה חיים פשוט ורגיל. הבחירה במחנה יהודה לא היתה מקרית: השוק הוא מרחב ציבורי פתוח, שוקק, שאינו ניתן לסגירה מלאה.
המפה החיה · שוק מחנה יהודה
השוק גדול. אתם לא תלכו לאיבוד.
הדרכה מדוכן לדוכן, לפי מה שאתם רואים סביבכם ולא לפי מצפן.
ובכל זאת, השוק לא נסגר.
הסוחרים פתחו את תריסיהם, הקונים שבו לעבור בין הדוכנים, הריחות והקולות חזרו למקומם. לא בגלל שהכאב חלף, אלא מפני שהשוק, מטבעו, הוא מקום של המשכיות. כך היה בתקופות קשות אחרות בתולדותיו, וכך היה גם הפעם.
עמידות מסוג זה אינה גבורה רועמת. היא שקטה יותר: פתיחת דוכן בבוקר, הכנת סחורה, קבלת פנים לקונה. החיים הממשיכים הם עצמם תשובה.
שוק מחנה יהודה נושא בתוכו שכבות רבות של זיכרון, ימי שגשוג, ימי מחסור, ימי שמחה וימי אבל. יולי 1997 נחרת בשכבה הכבדה שבהן. ויחד עם זאת, מי שמבקר בשוק היום, בין הדוכנים, בין הריחות, בין הפנים המוכרות, מוצא מקום שלא ויתר על עצמו.
מבוסס על מקורות היסטוריים, העיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל והספרייה הלאומית.
תגובות
עדיין אין תגובות. היו הראשונים לספר את הסיפור שלכם.
הוספת תגובה
כל תגובה עוברת אישור לפני פרסום.