כיכר לחם ומטען נסתר: ספטמבר 1977 בשוק מחנה יהודה

יש דברים שהשוק מכיר היטב: ריח הלחם בבוקר, קולות המיקוח, הדחיפה הנעימה של הקונים בין הדוכנים. בספטמבר 1977 הגיע משהו אחר, עטוף באותה צורה מוכרת.

מטען חבלה הונח בפתח חנות ברחוב הערמונים, מוסווה בתוך כיכר לחם. למרבה המזל, האירוע הסתיים ללא נפגעים, פרט לרעש ולפחד שנפלו על המקום.

מטען חבלה הונח בפתח חנות ברחוב הערמונים, מוסווה בתוך כיכר לחם

הבחירה בכיכר לחם כאמצעי הסוואה לא הייתה מקרית. השוק הוא מקום שבו לחם הוא חפץ יומיומי, חסר-פנים, עובר מיד ליד עשרות פעמים ביום. דווקא הפשטות הזו היא שהפכה אותו לכלי. מי שמכיר את השוק יודע שאיש אינו מביט פעמיים בכיכר לחם.

שנות השבעים היו שנים שבהן המתח הביטחוני בירושלים לא פסח על מקומות ציבוריים, ושוק מחנה יהודה, עם צפיפותו, שעות הפעילות הארוכות שלו, ותנועת האנשים הבלתי פוסקת, היה מטרה אפשרית שהסוחרים והקונים נשאו בתודעתם. ובכל זאת, הדוכנים נפתחו בכל בוקר.

זה אולי הפרט שראוי לעצור אצלו: לא הגבורה הגדולה, אלא הפשוטה. הסוחר שפתח את התריס למחרת. האישה שחזרה לקנות ירקות. הנורמליות שחזרה אל עצמה, בשקט, ללא הכרזות.

השוק לא נסגר. השגרה נמשכה.

מחנה יהודה נושא בתוכו שכבות של זיכרון כאלה, אירועים שהיו יכולים להסתיים אחרת, ולא הסתיימו כך. הם אינם מוצגים על שלטים, ואינם חלק מהסיור המודרך הרגיל. אך הם חלק ממה שעיצב את האופי של המקום: שוק שלמד, דור אחר דור, להמשיך.

היום, כשהמבקרים מסתובבים בין הדוכנים ורחוב הערמונים מלא קולות וצבעים, קשה לדמיין את אותו בוקר ספטמבר. אולי זו בדיוק הנקודה.

מבוסס על מקורות היסטוריים, העיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל והספרייה הלאומית.