"חברים" ו"הארדיה": המילים שנולדו בשוק ונשארו בשפה

יש שוקים שמשאירים טעם בפה. שוק מחנה יהודה השאיר גם מילים.

בין הדוכנים, בתוך הצפיפות והרעש, נוצרה שפה חיה, לא מילונית, לא מתוכננת. סלנג שצמח מתוך הצורך, מתוך המשא ומתן, מתוך הזיעה והקולות של שוק עובד. חלק מהמילים האלה עברו מזמן אל מחוץ לשערי השוק, ועדיין חיות בפי ירושלמים.

, ובגרסה האשכנזית, מלשון יידיש,

בתקופה הראשונה של השוק, שהתנהלה בעיקר בידי פלאחים ופלאחיות ערבים, נוצר אחד הביטויים המעניינים: "חברים". כשהתנהל משא ומתן בין תגרנית לקונה, ולפתע הצטרף קונה נוסף שגם הוא חמד את אותה סחורה, לא היה פשוט לקפוץ ולהציע יותר. במקום זאת, הקונה החדש היה מכריז "חברים". המשמעות הייתה ברורה לכולם: אני לא מעלה את המחיר ולא פוגע בך, אנחנו שותפים בקנייה ונחלק ביניהם.

מילה אחרת ששלטה בשוק הייתה "הארדיה", דמי השימוש בקרקע ששילמו התגרנים לשליחי משפחת וולירו, בעלת המגרש. המילה הזו לא תיארה סחורה ולא מחיר, אלא את הקרקע עצמה שעליה עמד כל הקסם הזה. בלי הארדיה, אין דוכן, אין תגרן, אין שוק.

גם הסבלים, אלה שהובילו סחורה על גבי חמורים בין הצפיפות, תרמו לפסקול הייחודי של המקום. כדי לפלס דרך בהמון היו צועקים "אויעה אויעה", ובגרסה האשכנזית, מלשון יידיש, "איצך איצך". שתי לשונות, שני עולמות, אותה מטרה: תנו לנו לעבור.

ובתוך כל זה התנהל המקח הנצחי. התגרן מכריז מחיר, עקרת הבית מסתובבת ללכת, והמוכר ממהר לקרוא אחריה: "גברת, בשבילך אני מוכר במחיר הפסד". ובדרך כלל, היא חזרה. וקנתה. במחיר שנראה לה.

זו לא רק פולקלור. זו שפה שנוצרה מתוך חיים, מתוך מפגש של תרבויות, של שפות, של אנשים שבאו לקנות ולמכור ובדרך יצרו משהו משלהם.

מבוסס על מקורות היסטוריים, העיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל והספרייה הלאומית.

השוק ממשיך לחיות ולהמציא את עצמו מחדש. אפליקציית שוקWAY מאפשרת לגלות את הסוחרים, המבצעים והסיפורים של השוק גם לפני שיוצאים מהבית, כי כדי להכיר שוק, כדאי להגיע אליו מוכנים.