יהודים, ערבים וגרוזינים בשוק אחד: סיפור הדו-קיום שהתפורר

בין הדוכנים הצפופים של מחנה יהודה, לפני שהתגבשה הזהות שאנו מכירים כיום, נרקמה מציאות אחרת לגמרי. פלאחים ערבים מהכפרים הסמוכים לירושלים הביאו את תוצרת שדותיהם, הניחו אותה על הדוכנות, ומכרו לצד סוחרים יהודים שפרשו את סחורתם ממש לידם. לא היה זה אידיאל, היה זה פשוט עסק, חיים, פרנסה.

בשנים 1929-1930 הוסיף היזם יום טוב שרים ממד נוסף לתמונה, כשהקים את השוק הגרוזיני. בין קירותיו של אותו שוק יכלו גם רוכלים ערבים מסילוואן לפרוש את סחורתם ולמכור. שלוש קהילות לפחות, יהודים, ערבים וגרוזינים, מצאו את עצמן חולקות חלל מסחרי אחד, ברחובות ירושלים של ראשית המנדט הבריטי.

בשנים 1929-1930 הוסיף היזם יום טוב שרים ממד נוסף לתמונה, כשהקים את השוק הגרוזיני

מאורעות 1929 שינו את הכיוון. כשנטשו יהודים רבים את שווקי העיר העתיקה, זרם גדול של קונים ומוכרים כאחד הגיע אל מחנה יהודה. בעקבותיו באו גם סוחרים יהודים ואנשי העליות, שהתמקמו בשוק בהדרגה ודחקו את רגליהם של התגרנים הערבים.

המתח הגיע לשיאו בתחילת 1936. כחמישים מסוחריו היהודים של השוק פרצו בשביתה, ותלונתם הייתה ברורה: השוק הוצף בתגרנים ערבים שלא שילמו מיסים ושכירות, ואלה פגעו בפרנסתם. העירייה כינסה דיון ויצאה ממנו עם החלטה: מי שהשכיר חנות לערבי, יסלקנו תוך שבוע. אולם ההחלטה לא הייתה מוחלטת לגמרי. נקבע כי תגרניות מהכפרים יהיו רשאיות להמשיך ולמכור בדוכנים, אך רק עד השעה שלוש אחר הצהריים.

אותה שעה קבועה, שלוש אחר הצהריים, מספרת סיפור שלם. לא גירוש, לא פתיחה מלאה, אלא גבול שנמתח בזהירות בין לחצים כלכליים, פוליטיים ואנושיים. השוק שהיה מפגש הפך לאט לאט לשטח מוגדר, ובו, כמו בכל מקום אחר בארץ ישראל של אותן שנים, שינתה ההיסטוריה את הפנים.

מבוסס על מקורות היסטוריים, העיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל והספרייה הלאומית.

השוק ממשיך לחיות ולנשום גם היום, עם כל שכבות העבר שלו. אפליקציית שוקWAY מאפשרת לכם לגלות את הסוחרים, המאכלים והסיפורים שממלאים אותו בכל בוקר מחדש, כדאי להציץ לפני הביקור הבא.