שורשים משותפים: כיצד שכונת מחנה יהודה ושוקה גדלו יחד

יש שכונות שמקבלות שוק כמתנה מהעירייה. ויש שכונות שמגדלות את השוק שלהן מתוך הצורך הגולמי ביותר, לאכול.

שוק מחנה יהודה שייך לסוג השני.

שוק מחנה יהודה שייך לסוג השני.

בשנים שמסביב ל-1870 החלו שכונות יהודיות לצוץ מחוץ לחומות ירושלים העתיקה, מתפשטות לכיוון צפון-מערב, לאורך הדרך שחיברה את ירושלים לנמל יפו. שכונת מחנה יהודה הייתה בין אלו שקמו באזור זה, ולצדה שכונת בית יעקב. תושביהן, משפחות שהחליטו לנסות את חייהן מחוץ לצפיפות העיר העתיקה, נתקלו מיד בשאלה פרקטית: היכן קונים ירקות ופירות, כשהשוק הקרוב נמצא ליד שער יפו, בתוך החומות?

התשובה הגיעה לא מתכנן עירוני, אלא מהכפרים הסמוכים. תושבי ליפתא, שייח' באדר, דיר יאסין וקלנדיה זיהו את הצורך, העמיסו את תוצרתם החקלאית ופנו אל מגרש פתוח, שייך למשפחת וולירו, שהיה קרוב לשכונות הצעירות. שם, על האדמה הפתוחה, נוצר מפגש בין מגדלים ערבים לבין קונים יהודים, מפגש שחזר על עצמו שוב ושוב עד שהפך לשוק.

יש הטוענים כי השוק קיבל צורה מוסדית יותר בשנת 1887, ואז אף ניתן לו שם, שוק יהודה נבון, על שמו של יהודה נבון, אחיו של יוסף נבון שהיה בין מקימי השכונה שנתנה לשוק את שמו המוכר עד היום.

מה שמייחד את הקשר הזה בין השכונה לשוק הוא שהוא לא היה מתוכנן. הוא לא נבע מהחלטה של ועד או מפקודה של שלטון. הוא נבע מכך שאנשים עברו לגור במקום חדש, ואנשים אחרים הבינו שיש שם שוק שמחכה להיווצר. השכונה יצרה את הביקוש, הכפרים סיפקו את ההיצע, והמגרש של משפחת וולירו היה רק הזירה שבה נפגשו.

כך נוצר שוק שלא היה יכול להיות בשום מקום אחר, ולא יכול היה להיות של אף אחד אחר, אלא של השכונה.

היום, כשמסתובבים בין הדוכנים הצבעוניים של מחנה יהודה, אפשר להרגיש שמשהו מאותה תלות הדדית עדיין חי כאן. אפליקציית שוקWAY מאפשרת לתושבי הסביבה לגלות את השוק מחדש, אילו דוכנים פתוחים, מה עונתי, מה שווה לבוא עבורו, ממש כפי שתושבי בית יעקב ומחנה יהודה גילו פעם שיש שוק שמחכה להם ממש מעבר לפינה.

בפעם הבאה שאתם עוברים בשוק, עצרו רגע ותחשבו: אתם לא רק קונים ירקות. אתם ממשיכים מסורת של שכונה שגידלה את השוק שלה מאפס.

מבוסס על מקורות היסטוריים, העיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל והספרייה הלאומית.